בשנת 1923 קבע האדריכל ריכרד קאופמן בתוכניתו לשכונת הדר הכרמל אתנחתא במרכזו של רחוב פבזנר: את גן בנימין ובית העם. מחצית הרחוב מהעבר הזה ומחצית הרחוב מעברו השני.תמורות רבות חלו ברחוב במאה השנים שחלפו מאז. ועדיין, כיכר התאטרון נותרה מרחב שבו הרגיל נעצר והיומיום מוזמן אל הפואטי, אל הרחבת הדעת והדמיון אל מול החדש, האחר, והקיים.
3.יצירת רצף חזותי ותפקודי בין רחבת התיאטרון והרחוב, בין המרחב הציבורי הפתוח ובין המרחב הציבורי הבנוי. הזמנת עוברי האורח וגם באי המקום – לאתנחתא, למנוחה ולמפגש בין שונים וזרים בחלל עירוני מאפשר.
בימים האחרונים העובדים משלימים במרץ את עבודתם, ילדים סקרנים כבר מסתננים אל חלל העמודים ומביימים צילומים מול הזכוכית האדומה, שחקנים וצוותי הבמה כבר יושבים ומעשנים בשמש על המדרגות הוורודות, יותר ויותר תושבים מבקשים להכנס מחדש לספריה ובדרך משיחים אתנו על השינויים במקום.
זה הרגע, הערב, שהחזון של ניצה והפעולה האדריכלית הופכים למציאות, תכף תתחיל ההצגה, המקום חוזר להיות חלק מהיומיום של כולנו, יומיום שלרגעים שזור בפואטי ותמיד מזמין להשתהות.טקס חנוכת מתח, לאחר מכן הולתה ההצגה ״ מטורללים״ קומדית מצבים אבסורדית.משחק מצחיק עד דמעות , שני זוגות מחליפים זהויות בקצב מטורף ומערכות יחסים באופן מטורלל והזוי כיאה לעולם המודרני .קומדיה סוריאליסטית במידה מסויימת וקצת מהעולם של האסקפיזם המודרני.המחזאי מריוס פון מיינבורג, הגרמני המהולל, בימוי מצויין של שרון שטרק ומשחק ראוי לשבחים של מעיין בלום, יעל טל, עומר עציון ואיילת רובינסון.
ניצה בן צבי מנכלית תאטרון חיפה
אודות המחבר
השארת תגובה