"ילדים, בואו לשיעור, הולכים לים"- ברוך יעקובי

שתפו באהבה

ברוך יעקבי הוא יזם חינוך, בעל תואר שני במִנהל ומנהיגות בחינוך ומנהל זה 15 שנה את עין הים – בית חינוך במרחב משחקי; יעקבי עוסק בפיתוח חדשנות בבתי ספר ובאלטרנטיבות בחינו

לשחק כשלומדים בשיעור? לא להאמין אבל זה קורה בבית הספר עין הים בחיפה.

לומדים לשחק בשיעורי מתמטיקה ושפה ומדעים ואנגלית ואמנות במסדרונות, בחצרות ובמגרשים וגם בחוף הים – זה יותר מעשור מפתח צוות המורים חינוך משחקי, המתבסס על פדגוגיה שהיא פרשנות לתוכנית הלימודים. בעקבות עין הים החלו בתי ספר רבים לשלב את המשחק בשיעורים

משחק הוא תופעה מרכזית בחייו של האדם, אלא שבתי הספר שבויים בתפישה הרווחת: בשיעור לומדים, בהפסקה משחקים. למרות חשיבותו להתפתחותם של ילדים, משחק נחשב בזבוז של זמן. האומנם? זה יותר מעשור מפתח בית הספר "עין הים" בחיפה חינוך משחקי אשר בבסיסו שינוי פרדיגמטי: כשמשחקים – לומדים. איך אפשר ללמוד בזמן שמשחקים בשיעור?

לפנינו סיפורו של האדם שמאחורי בית הספר עין הים, בית ספר יסודי בחינוך הציבורי הנמצא בין שכונת שפרינצק ועין הים שעמד בפני סגירה וכנגד כל הסיכויים המציא את עצמו מחדש בזכות המצאתה של קטגוריית חינוך חדשה: חינוך משחקי. עין הים הצליח לשבור את תקרת הזכוכית, והוא יוצר מובִּיליות עירונית מפתיעה: מרכס הכרמל שלמעלה יורדים לשכונת עין הים שלמטה כדי ללמוד לשחק. חינוך משחקי חולל מהפך בעיר חיפה ומחוצה לה והשפעתו על שדה החינוך ניכרת. בתי ספר רבים מבקשים לדעת מה בין משחק ולמידה וכיצד ניתן ליישם משחקיות בתהליכי הלמידה וההוראה. מהו אפוא סוד ההצלחה של חינוך משחקי בעין הים? אולי האפשרות ליחסי קירבה ואמפתיה בין הלומדים בבית הספר. חינוך משחקי מערער על הנחות היסוד של החינוך המדיד הרווח היום; הוא מציב סדר יום חינוכי חדש

ברוך , איך הגעת לעיסוק בחינוך?

"הגעתי לחינוך במקרה (או שלא, תלוי בהשקפה). תמיד הייתי איש של מילים, לומד לקרוא את המצב האנושי דרך הפואטי. לימים עשיתי קפיצת דרך וניסיתי לשלב את האסתטי דווקא במקום שהיה עבורי פצע – חזרתי לבית הספר היסודי. עולם אנושי מורכב, מקום לדאגה. מאז אני עוסק בניסיון ליצור בחינוך הזרה למוכר ולידוע, לערער תבניות ולפרק הגדרות. לחולל יצירה ששותפים לה בני אדם לומדים שמכירים בערכם ועוסקים בפיתוח זהותם. החינוך המנרמל, אמר פילוסוף החינוך אילן גור-זאב,  עוסק ב"משטור הלומד על מנת שיהיה לכזה ולא לאחר, שיהיה למשהו ולא למישהו"

מה עומד מאחורי החזון?

"תסתכלו עליהם: נינוחים, רגועים, תנוחת הגוף הלומד. שיעור שפה: שמות החג, מנהגיו ערכיו. פסח הלכה למעשה – חירות בנפש ובגוף. איך מרגישים חירות בלמידה? איך מטפחים בבית ספר את מהות המשחק – מעשה של חירות?  כשהילד (והמורה, כל לומד) שרוי בעולמו, כשרוקמים לו חוויית למידה, מגלגלים לפתחו אתגר. ומכאן -הוא חופשי במעשיו, בדמיונו, בחושיו. חופש בתוך מסגרת. הלמידה פעילה ומתקיימת בדרכים שונות ובמגוון מיקומים, גבולות הכיתה נפרצים. נפרצים הגבולות הפיזיים והכי חשוב – הגבולות התודעתיים. בכל זמן ובכל מקום אנחנו לומדים. איך לומדים בבית ספר מבלי להרגיש שלומדים? הכי הכי אני אוהב את הילד החולם, מנמנם, שרוי בעולמו, מדמיין. הוא לומד לא פחות מילד שפעיל פיזית. הילד החולם, עובד ופעלתן, המוח קודח, יוצר, באין מבוגר שיפריע לו. החופש ללמוד. איך עושים את זה? חינוך משחקי כמעשה של חירות".

"בעין הים מורים ותלמידים מגיעים לבית הספר כדי ללמוד לשחק. בעוד בבתי ספר רבים רואים במשחק שעשוע, בזבוז של זמן ואפילו מנוגד ללמידה, בעין הים הבינו את חשיבותו המכרעת של המשחק להתפתחות של ילדים. הרי הורים ומורים אומרים תפסיקו לשחק, עכשיו תלמדו ברצינות, ואילו בעין הים  מובילים שינוי, אומרים שם הפוך: כשמשחקים – לומדים"

"בעין הים פיתחו פדגוגיה משחקית, שהיא פרשנות משחקית לתוכנית הלימודים. חשבון, שפה, אנגלית, מדעים ואמנות –  כל מקצוע אפשר ללמוד בדרך משחקית. מה שמעניין זה שלא רק בשיעורים משחקים, המשחק הפך לשפה של רגשות, ושינה את השיח הבית ספרי. במקום שיח משמעתי כוחני, מדברים שם בשפת המשחק – איך התקדמתי? במה אני מצליח? מה קשה לי? איך אני מתמודדת? למה אני זקוק? ואיך אני עושה את זה עם החברים שלי?"

"מאז החל עין הים בתהליך לפני יותר מעשור והפך בית ספר ניסויי, הלכו בעקבותיו בתי ספר אחרים. החיפוש של בתי ספר אחר תפיסת משחק שונה הפך לדבר החםבמערכת החינוך. בבתי ספר רבים עוסקים בשאלה איך אפשר ללמוד בזמן שמשחקים בשיעור. האם אפשר שלמידה אקדמית, חברתית ורגשית תהיה משחקית? בעיקר הםמבקשים לדעת איך עושים את זה.  מה סוד ההצלחה של חינוך משחקי בעין הים? כשהפדגוגיה המשחקית הלכה והתבססה בעין הים היא הפכה לתפיסת חינוך. בעין הים מתגאים על הפטנט שלהם – הם המציאו קטגוריית חינוך חדשה: חינוך משחקי".

מנהל בית הספר, ברוך יעקבי, מספר על כך בספרו החדש, "לומדים לשחק" שיצא לאור לאחרונה (הוצאת רסלינג). הספר חושף מגוון רחב של שיעורים במרחב משחקי, ומתאר גם איך שרד בית הספר את הגזירה לסגור אותו לפני עשור. במובן הזה, עין הים הוא נס חינוכי – לא רק שלא נסגר, הוא הצליח לפתח חדשנות חינוכית שהביאה לשינוי עירוני בחיפה – משכונות מבוססות שעל רכס הכרמל יורדים ללמוד לשחק בבית הספר עין הים, שנמצא בשכונה מוחלשת בחיפה שלמטה.

בספרו מביא יעקבי דוגמאות רבות לשיעורים שבהם מתקיימת למידה והוראה במרחב משחקי. למשל, דמיינו שיעור בכיתה ג: התלמידים מתכנסים בחורשה שנמצאת בבית הספר, נחלקים לקבוצות ויוצאים לקטיף חידות – משימות התלויות על העצים. התלמידים מתבקשים לאסוף קבוצות של חומרים מהטבע – אבנים, עלים, אצטרובלים – למיינם ולארגנם בכמה אופנים. לאחרמכן עליהם למצוא הבדלים בצורות הארגון, לייצג ביטויים חשבוניים ולהסיק מסקנות. המטרה: לגלות את הפעולה החשבונית "כפל" ולהבינה.

בדרך משחקית אפשר  להכיר יבשות ואוקיינוסים באמצעות תבנית המשחק ים־יבשה המצוירת על המגרש, בשעה שקופצים פנימה והחוצה; אפשר להבין את המשמעות הלשונית של זכר ונקבה ולהכיר מילים נרדפות והפכים באמצעות תבנית השבלול המצוירת בחצר ובאמצעות תבנית הלטאה המצוירת על רצפת המסדרון ליד הכיתה; אפשר ללמוד לקרוא באמצעות "מכבסת מילים": מצרפים אותיות למילים ותולים אותן באטבים על חבל כביסה במסדרון; כשלומדים על מדידת משקל אפשר להתנדנד בנדנדות בגן המשחקים הסמוך לבית הספר ולמצוא את נקודת האיזון; אפשר לגלות את כיווני השמיים כאשר משחקים "חפש את המטמון" ברחבי בית הספר או בשדה הבור; אפשר לאיית מילים חדשות באנגלית כאשר קולעים לסל, ואפשר ליישם עקרונות מדעיים ולהכיר סביבות חיים במשחק "הישרדות "בחוף הים. תל שקמונה יכול להפוך לפוליס יוונית, והוא גם מזמן לילדים אפשרות ללמוד על ששת ימי הבריאה, או  על תולדות העיר חיפה בעת שהם חושפים את שרידיו, במעין משחק בלשות.

עין הים מפתח אלטרנטיבה חינוכית שדוחה את החינוך המדיד הרווח היום: מבחנים, ציונים, מדידה כמותית ומציעה סדר יום חינוכי חדש: עיסוק באדם וביחסים בין לומדים כמהות העשייה החינוכית. משמעותו הרחבה של חינוך משחקי, אומר יעקבי, היא היכולת של הלומדים  לשחק במגוון האפשרויות שמעמיד הקשר האנושי, להיות מודעים לעצמם ולעולם הרגשות המניע אותם ולרכוש כלים המאפשרים להם משחקיות בתגובותיהם ובפרשנויותיהם. שינוי זה יוצר קונפליקטים חדשים, מעצב מחדש זהויות ישנות, ואף מכונן זהויות חדשות.

"בעיני, מגיעים לבית ספר כדי ללמוד על עצמנו, איך להיות חברים, איך ללמוד מתוך שמחה בחברותא.  בית ספר הוא אתר זהות – מקום שבו יכולים הלומדים להגדיר ולעצב את זהותם יחד עם לומדים אחרים. לנו בעין הים חשובות השאלות האלה: מי אני כשאני לומד לשחק בשיעור חשבון? עם מי אני לומד לשחק בשיעור שפה?  איזו דרך אני והאחרים עוברים כשאנחנו לומדים לשחק בשיעור אמנות ? איך אני מתמודד כשאני לומד לשחק בשיעור מדעים? איך אני מצליח או מה קשה לי כשאני לומד לשחק בשיעור מולדת?

יעקבי, מנהל את בית הספר זה 16 שנים, מתאר בספרו את התפיסה ומגוון של שיעורים במרחב המשחקי. הוא גם מסביר איך הפך בית הספר לסיפור הצלחה, נס חינוכי – הוא ממוקם בשכונה מוחלת בחיפה, למרגלות הכרמל. לפני עשור רצו לסגור אותו בשל מיעוט ילדים. השכונה הולכת ומזדקנת ולא מגיעים אליה אנשים. ברגע האחרון החליטו הרשויות לתת לצוות הזדמנות ופתחו לגמרי את אזור הרישום. כולם חיכו לראות מה יקרה – האם בית ספר יצליח לעשות מה שלא הצליחו לעשות הרשויות – לשלב בין אוכלוסיות שונות בעיר. זה לקח זמן, אבל זה קרה. בהתחלה המורים עמדו ברחובות וחילקו פלאיירים, דיברו עם כל מי שרק רצה לשמוע, הכינו ימים פתוחים – אבל אף אחד לא הגיע. לאט לאט הגיעו 5 המשפחות המשוגעות שחיפשו משהו אחר. היו כאלה שהגיעו לבית הספר ורצו לראות מיהם ילדי עין הים הם חששו מהערבוב עם הילדים שלהם ("אמרנו להם בצחוק תסתכלו, הילדים מהשכונה הם הילדים עם הקרניים…").

יעקבי אומר: "יש הרבה דוגמאות לשיעורים במרחבים משחקיים, ספרי מלא בהן. אני מאמין שלומד-משחק לומד את עצמו, חזקותיו וחולשותיו, מכיר את חבריו למשחק. הבחירה לעסוק בשאלות זהות בבית הספר היא בחירה לראות באדם וביחסים המכוננים אותו בסיס למשמעות החינוך. בחינוך משחקי טמונה הבטחה: היכולת לראות ולהיראות. הלומד־המשחק מצליח להתבונן פנימה, לחוות את עצמו, ומתוך כך גם לתת מקום למי שסביבו. מכאן נוצרת אינטימיות. החגיגה עיקרה במובן של הזדמנות לאחרוּת. לכל לומד אפשרות להיות הוא עצמו, בזהות משלו. בעוד החינוך הרווח מתאפיין בהשטחה ובהאחדה,  החינוך המשחקי מזמין כל לומד משחק לחגוג את ייחודיותו, את אחרותו, את שונותו. הוא מזמין אותו להגדיר את זהותו ולעצב אותה. עוצמתו של החינוך המשחקי טמונה בהפניית המבט לאחר – ביכולת ליצור קשר עם לומדים משחקים המגדירים את זהותם המתפתחת תוך כדי משחק".

ההבדל – חינוך משחקי בעין הים – לא משלבים משחקים, השיעור עצמו הופך למרחב משחקי. מדובר בחינוך משחקי, תפיסה אחרת של המושג משחק – המרחב המשחקי הוא קודם כול מרחב תודעתי,  אפשר לשחק "באמת" את הלמידה – להיות משוחרר,  להשתמש פחות בשליטה ולאפשר יותר זרימה משחקית – לדמיין, להתבונן, להקשיב, לחוות, להתנסות, ללמוד מטעויות.

ברוך-יעקובי-וספרו-החדש

 


שתפו באהבה

אודות המחבר

Avatar photo

ענת שקד

ענת שקד - וכולם מדברים עליך
משפיענית רשת
ניהול תוכן
עיתונאית
משרד יחסי ציבור ויעוץ תקשורת

השארת תגובה